משבר בזוגיות 

משבר בזוגיות

מאת : בועז שביט, פסיכולוג - מ.א בפסיכולוגיה קלינית. חבר צוות ב " בנפשי ".

הטרגדיה של הזוגיות (ושל החיפוש אחריה) היא שאנחנו כמהים לקבל את מה שאנחנו כל-כך צריכים דווקא מהאנשים שכל-כך קשה להם לתת בדיוק את זה… (וההיפך). ננסה לנסח את זה קצת יותר בפרוט: יש בנו צרכים עמוקים וקדומים מאוד, שרובם סבלו מחסכים לא קטנים. צורך להיות מוחזקים בביטחון (גם פיזית וגם רגשית); צורך שיראו אותנו ויקשיבו לנו; צורך לקבל הערכה עמוקה ומבט אוהב; צורך במגע; צורך בהזנה של מזון קונקרטי ורגשי; וכן האלה. מן הסתם אצל כל אחד ואחת הצרכים האלה מקבלים צורה ייחודית, סיפור מסוים ומרכב, ויש כאלה שנעשים דומיננטיים יותר מאחרים בתוך המארג של הנפש שלנו. בדרך כלל יהיו אלה הצרכים שסופקו בדרך הכי פחות טובה. לדוגמה, אם ההורים שלנו לא ידעו להתעניין בנו באמת ולהקשיב למה שיש לנו להגיד ולספר, יהפוך הצורך הזה בלקבל עניין והקשבה לדומיננטי במיוחד.

ויש לנו מן מנגנון פנימי שכזה, כמו מנוע חיפוש, בדרך כלל לא נגיש להכרתנו המודעת, שיודע בדיוק מה הם הצרכים הלא מסופקים האלה ויוצא לחפש אחריהם בעולם. ואיפה? בזוגיות כמובן! בקשר חבויה ההבטחה. שם, במקום שהכי מזכיר לנו משפחה, שהכי דומה למקום שבו נחסך מאיתנו מה שהיינו כה צריכים, הכי טבעי שננסה לחפש. אלא מה?! יש איזה באג בתוכנת החיפוש שלנו – היא מוצאת דווקא את הטיפוסים האלה שלא מסוגלים לספק את מה שאנחנו הכי רוצים וגורמת לנו להימשך אליהם כאילו אין מחר. וכל המערכת שלנו, כולל זו של המיניות והתשוקה, פועלת דווקא שם בפול גז כמו שממש מצאנו את המלאך הגואל! אלגוריתם החיפוש הפנימי זועק ומזמזם: "הנה, הנה, זה האדם, דווקא ממנו, דווקא הוא שלא מסוגל, שם תעשי את התיקון". ומה לגבי אלה שכן מסוגלים לתת לנו את שזקוקים אנו? אה.. אלה ממש לא מעניינים. אולי בתור ידידים, אבל הם לא מושכים, אין שם תשוקה…

ר' למשל הייתה מוצאת את עצמה באופן עקבי עם גברים שלאחר מספר שבועות, או מקסימום חודשים, לא הייתה מסוגלת להעריך אותם יותר. היא הייתה מתחילה להרגיש זלזול ואכזבה עמוקה. למעשה היא גילתה שהם בעצם די לוזרים, כאלה שבקושי מצליחים לדאוג לעצמם. בעבר היא הייתה נתקעת בתוך הקשרים והופכת להיות הדמות הדואגת והמארגנת. היום זה מסתיים הרבה יותר מהר – היא כבר מאומנת בזיהוי האכזבה והזמן שעובר מהרגע הקסום והמלהיב של המפגש ועד התגלית הבלתי נמנעת הולך ומתקצר. הפעם, כשאנחנו יושבים ביחד עם האכזבה התורנית, היא רוצה להיכנס יותר לעומק. היא מכירה קצת התמקדות וזה כבר טבעי לה להניח את תשומת הלב קצת יותר למטה, לא בתוך כל המחשבות המטרידות שנטחנות ללא הפסקה, אלא בתחושה שבגוף. "שימי לב לאיכות הפנימית של ההרגשה ממש עכשיו כשאת מספרת על זה", אני מציע לה. "אל תמהרי לתת לזה שם או להבין, פשוט להיות עם זה לרגע, להסכים לעצמך להכיל את ההרגשה". עוברות כמה שניות, אולי דקה, "יש שם אכזבה, אכזבה כל-כך עמוקה, תהומית ממש". "יש שם אכזבה תהומית ממש", אני מהדהד לה. "זה נשמע עמוק מאוד. האם אפשר להיות עם זה? לפתוח את כל המרחב של הגוף לתחושה הזו ולראות מה מגיע?" אני ממשיך. שוב עוברות להן כמה שניות. "כן אני עם זה…" היא אומרת. ואנחנו יושבים בשקט.

"אם אפשר להציע מאוד בעדינות", אני שובר את השתיקה, "לשאול שם בפנים, ממש בתוך התחושה, מה הוא הצורך הכי עמוק שם, מה המקום הזה הכי הכי צריך?"

"ממ.. כן.. יש צורך שיחזיקו אותו, כמיהה כזו עמוקה לא להיות לבד, לא להיות בשליטה, להיות לגמרי מוחזקת מבחוץ, ע"י מישהו שתמיד תמיד נמצא שם ואני יכולה לסמוך עליו במאה אחוז…" מדברת ר' בשקט.

"כן, את פוגשת שם את הצורך הזה להיות מוחזקת, הכמיהה לסמוך במאה אחוז על מישהו שתמיד תמיד שם בשבילך…" אני משקף לה. "זה לא פשוט להכיל צורך כזה עמוק. האם זה אפשרי עבורך? לרגע להיות עם זה, לקבל את זה?"

"אני חושבת שקצת כן", היא אומרת. "זה כאילו שדווקא כשאני לגמרי עם הצורך הזה, הצורך שלעולם לא מסופק, כאילו דווקא אז זה בסדר, זה מכיל את עצמו, או שאני מכילה אותו… אני לא יודעת…".

"לא חשוב ההסבר" אני ממהר לעצור את זרם המחשבות, "מה שחשוב זו החוויה הזו של להיות עם הצורך העמוק, ועם תחושת ההכלה".

אנחנו יושבים עם זה עוד כמה רגעים והפגישה מסתיימת. היא מבינה שעדיף לא לדבר על זה עכשיו יותר מדי. ואני חושב לעצמי שאולי ר' נגעה היום בצורך העמוק שמנהל אותה. הכמיהה להיות מוחזקת מבחוץ, שמעולם לא התקיימה עבורה בילדות, הופכת היום לחיפוש מתמיד אחרי הגבר שימלא את החלל הזה. וכולם כמובן מאכזבים. גם כי אף אחד לא יכול באמת למלא את החלל שנוצר בילדות וגם כי ר' מומחית בלזהות דווקא את אלה שממש לא מסוגלים אפילו להתקרב לזה. למה? כמו שאמרנו, כדי דווקא שם לנסות ולתקן.

האם הרגע הזה של ההכלה של עצמה שהיא חוותה היום יאפשר שינוי בדפוס שלה? יכניס פרמטרים חדשים למנוע החיפוש שלה? אני מאמין שכן, זה אפשרי, בעיקר אם היא תחזור לגעת בזה עוד ועוד.

כנסו לפרטים על הסדנה ליצירת קשר זוגי.